עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
בלוג זה דבילי..אבלא נורא זרמו...:)
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון

סיפורי אונס:)פרק 8

15/09/2013 17:00
קלאופטרה

אז הקול הנוראי הזה..התפוצצו לי האוזניים..התפוצץ לי הראש.

איך שנשמע הקול שלושתם קמו מהר כל השבילים התרוקנו.כולם רצים מהר כאילו בורחים ממשהו..

אפחד לא חיכה לי..אבל קמתי ורצתי אחרי כולם..רצנו הרבה זמן יחסית..כאב לי בצד של הבטן.

הגענו למין מבנה ענק וגבוה..אפור..

כולם נכנסו בגוש,בפנים היה מין אולם ספורט ענק..היו מדרגות בקצה לקומות אחרות..הייתה דלת גדולה על כל קיר ולא היו חלונות..

האולם היה אדום צהוב..והייתה אווירה מוזרה..פתאום אישה שמנה בחלוק אפור.איש גבוה בבגדים שחורים ומשקפי שמש..עוד איש קצת יותר נמוך בבגדי ספורט אדומים,שחורים ואפורים ..והחזיק ביד כפפות איגרוף. נכנסו לאולם העצום בדממה..בעצם כולם שתקו..

כולם הסתדרו בשורה ארוכה כלכך שלא ראיתי את הקצה שלה,מולם..

האישה שרקה פעמיים במשרוקית חזק..בשניה כולם התחילו להוריד את הבגדים..כל הבנים בבוקסר,כל הבנות בחזיה ותחתונים.

עמדתי במקום שלי.לא זזתי..עלו לי דמעות בעיניים..לא ידעתי מה לעשות..לחשתי לילדה שעמדה לידי..שאלתי מה זה הדבר הזה?!

היא אמרה שהם בודקים אם מישהו חתך..והורידה חוצלה..הרגשתי אבודה וכאילו הסיוט הכי נורא שלי מתגשם..פתאום חשבתי על ההורים שלי..שמתי לב פתאום שלא היה לי זמן בכלל לחשוב עליהם יותר מידי מאז שהגעתי הנה..נזכרתי בכלבה הבלונדינית הזאת..שבטח מזיינת עכשיו את אחשלי כאילו אין מחר..נזכרתי באח שלי..באונס..בפריצה..נזכרתי שעברו בערך שבועיים מאז שהכל קרה..רק שבועיים..לא יכולתי לעצור את הדמעות ..התחלתי לבכות חזק ולהתנשף בכבדות..עכשיו כמה ילדים הסתכלו..אבל רק לרגע ולא אמרו כלום..כאילו זה בכלל לא מוזר שמישהי תתחיל לבכות סתם ככה..עברו רק איזה שתי שניות מאז השריקה..נכנסו עוד בחורה צעירה ובחור בערך בן ארבעים..עברו בין הילדים..הגיעו אלי..

לא שמו לב בכלל שבכיתי..או שפשוט לא היה להם איכפת..לשניהם היו משקפי שמש שחורות..לא ראיתי את ההבעות..

הגבר הרים לי ידיים חזק..לא הצלחתי להתנגד,צרחתי,בכיתי,הרגשתי שנעלם לי הקול ושאין לי שום כוח בידים..אבל היה שם המון רעש..והד..אפחד לא שמע אותי..הבחורה הורידה לי את הבגדים במהירות ובמיומנות ..ושניהם עברו ממני הלאה מהר מאוד..עמדתי שם..עירומה..בוכה כל הגוף כאב הרגשתי שאני עומדת להתעלף,אבל לצערי זה לא קרה.

עכשיו האישה השמנה והגבר הגבוה בבגדים השחורים הלכו רחוק רחוק..כנראה לקצה התור..נעלמו מטווח הראיה שלי..נראה לי שעברה כמעט חצי שעה עד שהם התקרבו אלי מאוד..כל הזמן הזה ניסיתי לחשוב מה קורה למי שהם תופסים עם צלקות..עכשיו הם כבר עוד שניה מגיעים..

אבל בשניה האחרונה.לפני שהם הגיעו אליי.ראיתי...

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: